עזבתי את בעלי בשביל גבר חתיך ועשיר שפינק אותי בלי סוף לפחות ככה חשבתי
הנישואין שלי מעולם לא היו מאושרים, ובטח לא מה שחלמתי שיהיו. אבל גם לא באמת חשבתי על גירושין. לא היה לי לאן ללכת, ולהיות גרושה נראה לי אז כמו משהו שגדול עליי.
אחד הדברים שהיו לי הכי קשים בנישואין היה הכסף. תמיד היינו לחוצים. כמעט אף פעם לא היה לי כסף לדברים שרציתי לעצמי, אפילו לדברים קטנים.
ואז פגשתי אותו.
הוא היה חתיך, מטופח, עם הופעה מרשימה, והכי חשוב מבחינתי באותה תקופה – הוא נראה לי עשיר. הוא לקח אותי למסעדות, פינק אותי, ותמיד השאיר לי קצת כסף. היום זה אולי נשמע מגוחך, אבל דמי הכיס האלה היו בשבילי עולם ומלואו. הרגשתי פתאום כמו נערה צעירה שיכולה להיכנס לחנות ולקנות משהו בלי לחשוב מאיפה הכסף יגיע.
לא היה לי מושג שהגבר המרשים הזה שבור כלכלית. לא ידעתי שאני בעצמי מרוויחה כמעט פי שניים ממה שהוא הרוויח מכמה עבודות שליחויות שעשה פה ושם.
לאט לאט התחיל להתבשל בי האומץ להיפרד מבעלי.
בדיעבד אני מבינה כמה זה היה קשה לו. הוא ניסה לעצור את הפרידה, הבטיח שישנה דברים וניסה לשכנע אותי לתת לנו עוד הזדמנות. אבל אני כבר הייתי במקום אחר. הייתי באופוריה. בראש שלי כבר ראיתי את החיים החדשים שמחכים לי: בלי הלחץ הכלכלי, עם מסעדות, פינוקים והאפשרות סוף סוף לקנות לעצמי מה שאני רוצה.
רק הרבה יותר מאוחר הבנתי משהו שלא ראיתי אז: חלק גדול מהקושי בנישואין שלנו נבע מהלחץ הכלכלי שבעלי היה נתון בו. והוא, בדרכו, דווקא ניסה להסתיר ממני חלק גדול ממנו כדי שאני ארגיש אותו כמה שפחות.
מי שכן ראתה משהו שאני לא ראיתי הייתה עו"ד חמדה בנימיני, עורכת דין לענייני משפחה וגירושין.
חמדה בנימיני ייצגה את בעלי, אבל חלק גדול מהפרידה התנהל בשיחות ובהסכמות, והרבה בזכותה הצלחנו לעבור את התקופה הזאת עם פחות מלחמות ממה שיכול היה להיות.
הרגשתי שהיא מבינה היטב מה מניע אותי.
היא מעולם לא ניסתה להחליט בשבילי אם להתגרש או לא. אבל יותר מפעם אחת היא גרמה לי לעצור ולחשוב האם אני באמת עוזבת בגלל הנישואין שלי – או בגלל שאני משוכנעת שבחוץ מחכים לי חיים טובים יותר.
היא אפילו הצליחה לערער אותי לרגע.
אבל הייתי בלה־לה לנד. הייתי בטוחה שעוד מעט החיים שלי עומדים להשתנות. המשכנו לצאת. הוא המשיך לפנק אותי. בסופו של דבר התחתנו.
ואז גיליתי את האמת.
המצב הכלכלי של בעלי החדש היה גרוע בהרבה מזה של בעלי הראשון. חובות, הוצאה לפועל, התחייבויות ובעיות שלא ידעתי עליהן כמעט דבר. בהתחלה ניסיתי להתעלם. אחר כך ניסיתי לשכנע את עצמי שזה זמני.
אבל תוך כמה חודשים מצאתי את עצמי עובדת, וכל המשכורת שלי הופכת לחבל ההצלה הכלכלי של בעלי החדש.
החיים הכלכליים שמהם ברחתי נראו פתאום כמו חלום לעומת החיים שאליהם הגעתי.
ואז גם הדיכאון התחיל.
לא ידעתי למי לפנות. ובאופן שאולי נשמע מוזר, האדם שחשבתי עליו היה דווקא עו"ד חמדה בנימיני – עורכת הדין שייצגה את בעלי הראשון. זכרתי את התחושה שהיא נתנה לי אז. שהיא לא רק מסתכלת על הסכם ועל מספרים, אלא באמת רואה את האנשים שיושבים מולה.
חזרתי אליה.
אמרתי לה שאני רוצה לצאת מהנישואין האלה. באיזשהו מקום אפילו דמיינתי שאולי אוכל לחזור לבעלי הראשון. ואז היא סיפרה לי, בעדינות, שבעלי הראשון כבר המשיך הלאה. הוא נמצא בזוגיות חדשה ולא מזמן אפילו חתם באמצעותה על הסכם ממון.
זה היה רגע קשה.
עו"ד חמדה בנימיני לא יכלה להחזיר אותי לחיים שהיו לי, אבל היא כן הצליחה לעזור לי להגן על מה שעוד נשאר לי, ובין היתר למנוע מצב שבו המשכורת שלי ממשיכה להיבלע בתוך הבעיות הכלכליות של בעלי החדש.
אני עדיין לא יודעת בדיוק לאן החיים שלי הולכים מכאן.
אבל אם הייתי יכולה לחזור לאישה שהייתי אז, לא הייתי אומרת לה בהכרח להישאר עם בעלה.
הייתי אומרת לה רק דבר אחד:
אל תעזבי חיים אמיתיים בגלל חיים שעדיין קיימים רק בדמיון שלך.
